פרסים חינמיים
פרסים חינמיים.
אחד מהחסרונות של פרסים זה שהם עולים כסף והמנהל לא תמיד מממן זאת.
וגם אם כן, צריך חשבונית, והכסף נכנס מתי שהוא, ביעד לא מסוים. ואין לשכוח שיש גם אינפלציה – ככל שילד התרגל לממתק מסוים זה כבר לא מדבר אליו והוא זקוק לפרס ברמה יותר גבוהה.
לעזרת המלמדים קיבצנו פה אוסף פרסים חינמיים לגמרי:
- פתק נחת.
- מחמאה ברבים.
- מחמאה אישית בשקט.
- מצטיין השבוע.
- טלפון להורים.
- יש כיתות שאפשר גם לספר על הטלפון ברבים.
- פתק נחת.
כדי לשמור על אמינות הפתק, יש להקפיד לכתוב את הפתק בכתב יד על דף מְמוֹ קטן, ולא לשלוח פתק מוכן מודפס בנוסח קבוע.
ה’פתק נחת’ יכול לגרום תועלת גדולה הרבה מעל למצופה.
לא פעם אחרי ששכחתי כבר לגמרי מה’פתק נחת’ ששלחתי, קיבלתי תגובות נלהבות של הורים על זה שאני משקיע ומעודד את התלמידים, ומוישי אוהב ללכת לחיידר וכו’ וכו’. ואני לא כל כך מבין מה קרה דווקא עכשיו, עד שאני נזכר ב’פתק נחת’. ולמה אני סבור שזה בגלל ה’פתק נחת’? כי היו הורים שהיו איתי בקשר טוב, ואותם שאלתי במפורש מה קרה עכשיו. הם אמרו לי שכוונתם על ה’פתק נחת’.
לפעמים התגובות על ‘פתק נחת’ הגיעו עד למנהל. הגדיל לעשות הורה שאפילו דאג לספר להורים שלי שהבן שלהם מלמד טוב.
הדבר מוכיח עד כמה הדבר משמח את ההורים, ועד כמה ‘פתק נחת’ נחשב כפרס לכל דבר מבלי שיעלה אגורה שחוקה למלמד.
- מחמאה ברבים.
לדוגמה, באמצע שיעור להגיד כבדרך אגב: לגבי השאלה שמוישי שאל לפני הצהריים, עכשיו זה מחדד לנו את התשובה יותר.
קשה להסביר בכתב עד כמה מוישי נבנה ממחמאה כזו.
היה לי תלמיד קשה במיוחד ששבוע אחד הבחנתי אצלו בעליה והתקדמות נדירה ומשמעותית. התקשרתי לאבא לעדכן אותו. והתגובה שלו היתה שהוא בדרך להתקשר אלי, ואני הקדמתי אותו. הוא אמר לי שהילד שלו מספר כל הזמן שהרב’ה אוחז ממנו ומשבח אותו, וזו הסיבה למרץ ולהתקדמות שלו. ואז נזכרתי… המפקח נכנס שבוע לפני כן לבחון בכיתה, והילדים הפליאו בידיעותיהם. הם ענו שוטף וברור ומפורט, והמפקח שיבח אותי.
הייתי מבסוט, ואחרי המבחן התחלתי לשבח את הכיתה ולתאר בפניהם את ההצלחה הגדולה שהם הפגינו במבחן, ואת שמחתו של המפקח.
כדוגמה תפסתי את אותו ילד, והסברתי להם את תשובתו של אותו ילד, עד כמה היא היתה מוצלחת. במשך השבוע רציתי לעודד את הכיתה, ולכן הזכרתי כמה פעמים את המבחן ואת ההצלחה של אותו ילד.
איני יודע למה תפסתי דווקא אותו, ודאי לא התכוונתי שיצא מזה משהו מעבר לזה שהוא ישמח, אבל התוצאה היתה התקדמות משמעותית שהפכה אותו לילד חדש! ממש כמו בסיפורים!
עוד מקרה כמו בסיפורים: ילד בכיתתי, מצטיין וחשוב מאד, התמודד עם בעיית גמגום, בעיקר בדיבור מול אנשים, וזה החליש אותו חברתית – על אף מעלותיו הרבות, כי זה גרם לו להתבייש לדבר בפני כולם.
בסיומו של יום לימודים אחד, בשיעור האחרון בכיתה, שיעור נביא, עשיתי כרגיל -קראתי את הנביא בטעמים והילדים חוזרים אחרי.
המטרה שלי בקריאה הזו שהילדים ילמדו את הטעמים, אלא שאם הם יחזרו אחרי כל מה שאני אומר בלי שיסתכלו בספר עצמו – זה אולי ילמד אותם לחזור אחרי, אבל לא כל כך ילמד אותם טעמי המקרא. הדרך הכי טובה לעודד את הילדים להסתכל בספר היא, שהרב’ה יטעה מפעם לפעם, והילדים יתקנו אותו. הדבר מעודד הכי חזק את הילדים להסתכל בפנים, כדי להספיק להיות הראשון שיתקן את הרב’ה.
באותו יום לא זכרתי לטעות בכוונה, אבל טעיתי באיזו מילה טעות אמיתית, לא מתוכננת. הילדים לא בדיוק הסתכלו בספרים, ולכן לא אני ולא הילדים זיהו את הטעות. אבל פתאום שמתי לב שהילד הנ”ל מתקן אותי. הסתכלתי מחדש בנביא ונוכחתי שהוא צודק.
בבת אחת נוכחתי ששאר הילדים בעצם רק חוזרים אחרי כמו תוכי, וצריך לעודד אותם כן להסתכל בספר. עצרתי ונתתי ממתק קטן לילד המתקן, והמשכתי הלאה. כמובן אחר כך זכרתי כבר לטעות בכוונה והילדים תיקנו אותי, וברוך השם גם השיעור הזה נגמר סוף סוף וביחד איתו כל היום. חזרתי בשמחה לביתי, ושכחתי מכל הסיפור.
כמה ימים אחר כך כשהגעתי לחיידר, קצת התמהמהתי בחדר מלמדים – לא נכנסתי בזריזות לכיתה, והנה המפקח הראשי (כלומר המפקח המפחיד יותר מהמפקח הישיר שלי), פוגש אותי ומזרז אותי להיכנס לכיתה, כי מישהו מחכה לי.
אתם מנחשים נכון. האבא של הילד הזה הגיע. אבל אני עדיין לא ידעתי למה הוא מגיע, כי עוד לא הכרתי את הסיפור.
בכל פעם שאבא מגיע לחיידר לדבר איתי, אני נלחץ מעט. ובפרט אחרי שנכנסתי מאוחר לכיתה, והאבא תפס אותי בקלקלתי… אבל האבא הזה הגיע להודות לי!
הילד חזר מאושר הביתה, כל כך שמח! זה בנה לו את הביטחון העצמי ועודד אותו, והם כל כך מאושרים ומרוצים ממני וכו’ וכו’ וממה? מזה שעודדתי אותו באותו שיעור נביא ושמתי לב שהוא תיקן אותי.
- מחמאה אישית בשקט.
יש מעלה במחמאה בפני כולם, אבל יש תועלת מיוחדת למחמאה אישית בשקט, כי היא הרבה יותר אמינה ומתקבלת.
ילד שאחרי הצהריים תוך כדי הכתיבה ניגש אליו הרב’ה ואומר לו שהיום הוא שם לב שהוא הקשיב בשיעור יותר מתמיד, הילד מקבל יחס אישי ורואה שהרב’ה זוכר ממנו ומעריך אותו. בעקבות זאת, המסר במחמאה האישית הוא לפעמים יותר חזק ממחמאה בפני כולם.
- מצטיין השבוע.
זהו גם פרס חינמי, אבל הוא לא כל כך זמין.
כי הוא בסך הכל פרס אחד לשבוע שזה לא כל כך הרבה.
יש העושים בכל שבוע כמה מצטייני שבוע. הרווח: מקבלים מבצע, שנים במחיר אחד. החסרון: כל זמן שמצטיין השבוע מוגבל לילד אחד, שאר הילדים שלא נבחרו לא מרגישים מקופחים, כי הם מבינים שזה שאחד נבחר לא אומר שהם לא. ולכן הם פחות לוחצים על הרב’ה להיות מצטיין השבוע. אבל אם יש רק מצטיין השבוע אחד, יותר קל לשאר הילדים המאוכזבים להתמודד עם האכזבה. הם יודעים שיש רק אחד כל פעם, ואם הם זכו לפני זמן לא רב, אין להם סיכוי לקבל עוד פעם. לכן עדיף להקפיד על מצטיין אחד בלבד בכל שבוע. כדאי לעשות סוג של תורנות מהקל לכבד – מהילד הכי טוב, בהדרגה עד לסיום כל הכיתה, וחוזר חלילה. וכך כל ילד שכבר קיבל מצטיין השבוע לפני שבועיים או חודש לא נפגע עכשיו כשמישהו אחר מקבל, כי הוא כבר היה לפניו.
לכל ילד יש תקופה טובה, המצב האידיאלי זה לחפש במשך השבוע ילד שהשבוע קם על צד ימין והתקדם יותר מהממוצע שלו, ולבחור אותו למצטיין השבוע. אפשר גם לחזק מסכנים ולבחור דווקא אותם כדי לרומם את מצב רוחם.
- שיחת טלפון להורים.
מה יותר טוב משיחת טלפון משמחת להורים? כדאי לדעת שחוץ מהפרס לילד, ונחת הרוח להורים, והמצווה של חסד לילד ולהוריו, יש בזה תועלת גדולה.
במיוחד בחיידרים קשים, עיקר האתגר הוא חוסר הגיבוי מההורים. כשאבא מקבל שיחת טלפון טובה מהמלמד, הוא מאוד מעריך את המלמד שזכה להכיר במעלת בנו, ומתרשם עמוקות מהמלמד הרוצה רק שהילדים יצליחו. והרושם שנוצר הוא שהמלמד לא ‘מחפש’ את הילד. והראיה, שהוא גם יודע להתקשר לשיחת טלפון טובה.
במקרה כזה, אחר תקופה, אם תיוצר בעיה עם הילד שתדרוש שיתוף פעולה עם הוריו, הם ישמחו הרבה יותר לשתף פעולה עם מלמד רציני, שבאמת מנסה לעזור ולהועיל. שיחת טלפון טובה להורה, בונה את האמון הזה בצורה מקסימלית.