יש פטנט אחד שאין כמוהו יעיל לפתוח מסילות ללב התלמיד.
זה לא עולה כסף וגם לא דורש מאמץ. מה שדרוש, זה בעיקר מילים וקצת תשומת לב. זה הכל!
לא להאמין עד כמה זה פועל ואיך קל לחולל מהפכות על ידו. כמה ילדים נבנו מזה, וכמה תלמידים חכמים זה הצמיח.
אין כוונתי למוסר, וגם לא לעידוד, אלא למשהו חדש! פורץ דרך! אולי עשיתם את זה לבד, אבל כנראה לא קראתם על זה יותר מדי. (כך אני בכל אופן מקוה…)
נפתח בסיפור שסיפר לי ידיד – שעוסק בין היתר בליווי חינוכי למוסדות.
הזמינו אותי למוסד כלשהו שבו היה צורך בעזרתי.
ישבתי במשרד החיידר ועסקתי במה שעסקתי, ולפתע התפרץ המפקח למשרד ואמר לי: יש לי בשבילך עבודה! נקלעתי עכשיו למקרה קשה. יש תלמיד אחד כאן בחיידר, שאביו פשט לא מזמן את הרגל, וכל היום וחלק מהלילה הוא נמצא מחוץ לבית. הילד הזה הצהיר, שהוא רוצה לגזור את הפאות שלו!!!
ידידי המחנך, מספר הסיפור, היה ליטאי עם פאות מאחורי האוזניים, והחיידר היה חסידי, שכל הילדים והצוות הלכו עם פאות ארוכות ומסולסלות. המפקח הדגיש לו, שלא יחשוב שילד בחיידר הזה שרוצה להוריד את הפאות זה אומר שהוא כנראה העדיף לדבוק בשיטת הגר”א על פני שיטת הבעל שם טוב. ילד בגיל הזה שרוצה להוריד את הפאות, הפירוש היחיד למעשהו הוא, שכנראה הוא מתכנן להיות חילוני ולפרוק עול. בפרט בהתחשב במצבו המשפחתי המאתגר…
נעבור להמשך:
שוחחתי עם הילד, וניסיתי לגשש ולהריח אצלו מה הסיבה האמיתית שהוא רוצה להוריד את הפאות. להפתעתי הסביר לי הילד כך: אביו פשט את הרגל והוא כמעט לא בבית, וכתוצאה מכך גם לאמו אין כל כך הרבה סבלנות אליו. בכל בוקר כל חבריו מגיעים לכיתה עם פאות ארוכות ומסולסלות יפות ומבריקות, ואילו הוא יוצא מהבית עם פאות מפוזרות, כי אמא שלו לא מסלסלת לו את הפאות, והוא מתבייש לבוא בהופעה הזאת לחיידר. זו הסיבה שהוא מתכנן להוריד את הפאות, כדי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד!
ירדתי עם הילד לרכבי ונסענו לחנות. קניתי לו מסרק, מראה, וקרם ג’ל שלא משאיר סימן, ולימדתי אותו ברכב איך לסלסל בעצמו את הפאות.
ומאז, בכל בוקר, הילד שרצה להוריד את הפאות, מגיע לחיידר בעיניים בורקות! עם פאות ארוכות ומסולסלות, מסודרות כמו כל החברים שלו.
הילד הזה כשהגיע לבר מצווה זכר אותי ושלח לי הזמנה לבר מצווה.
סיפור נוסף קראתי באחת החוברות השבועיות, על הבית ישראל מגור:
יתום אחד התחנן לאימו האלמנה זמן רב שתקנה לו חולצה חדשה. בהזדמנות אחת לקראת ראש השנה, התגשם חלומו. אימו האלמנה קנתה לו חולצה חדשה אמיתית בחנות! היתום היה מאוד מאושר, אך דאגה קטנה העיבה על אושרו: אף אחד לא ניגש לו להגיד משהו על החולצה! אף אחד לא שם לב! כנראה הוא דמיין שהחולצה החדשה שלו תהיה לשיחת היום, ומאוד התאכזב לגלות שזה לא כך.
כמו רבים עבר גם היתום הנ”ל להתברך בשנה טובה אצל הבית ישראל מגור, והאדמו”ר סימן לו תנועה קלה בידו, רמז על החולצה החדשה. זה לקח כמה שניות, אבל היתום הפך למאושר בתבל: תארו לעצמכם אדמו”ר גדול עם אלפי חסידים זוכר אותי. כך שימח האדמו”ר מגור את היתום.
בעיני הילדים המלמד בחיידר דומה לאדמו”ר מגור ולגדול הדור, ומחמאה של המלמד, בפרט אם זה מול כל הכיתה, דומה לפרס נובל ל…
לפעמים יחס קטן לילד – לקרוא לו, להתעניין בחתונה של בן דוד שלו, להתעניין באיזה בית הכנסת הם מתפללים, איפה הם היו בשבת, באיזה סוג נרות הוא מדליק בחנוכה, וכן על זה הדרך, יש הרבה ילדים שזה מרומם אותם בצורה שקשה לתאר.
אם רואים ילד שמרגיש דפוק ומסכן, או ילד שדורש תשומת לב, או ילד רגיש ופגיע באופן קצת מוזר, אפשר בקלות רבה להפוך אותו למאושר בתבל על ידי דבר קטן, והוא – יחס.
זה הכל.
לפעמים עשיתי את זה עם ילדים, וקיבלתי תגובות מאוד נלהבות מההורים, שהילד פורח זורח ומאושר, שמח ללכת לחיידר, השתנה לגמרי, וכדומה. כל זה קרה ממעשה פשוט, אפילו לא שיטה, והוא: יחס!
היחס הקטן לתלמיד הוא: כביש עוקף פקקים!!!
היו גם ילדים עם בעיות קשות ומפחידות כמו פחדים וקשיי קשב וריכוז, חוצפה וחוסר טקט, שכשהשתמשו איתם בשיטת היחס התוצאות היו ממש מפתיעות.
הבאנו את הסיפור עם הפאות כדי להביא את המסר מה זה להקשיב לילד. תארו לעצמכם אם המחנך לא היה נותן יחס לילד ולא מקשיב לו, האם הוא גם היה יכול להגיע לפתרון המבריק הזה?!
